איך לחיות בעולם ללא עבודה

פורסם ב"TheMarker" בתאריך 11/05/2015

נתחיל מההתחלה. רובנו נולדנו לעולם של מחסור. חוק מספר 1 בלימודי הכלכלה היה חוק המחסור. תמיד יהיה חסר, תמיד נרצה יותר. פה הכל מתחיל. הכלכלה כולה מניחה שתמיד יהיה מחסור במשאבים ואנשים יצטרכו לעבוד קשה ולהתחרות על משאבים. ב־200 השנים האחרונות הצליחה האנושות, בעיקר באמצעות מדע וטכנולוגיה, לשנות את חוקי המשחק. החוק הראשון של הכלכלה הופך להיות חוק השפע. עולם השפע שילדינו גדלים לתוכו יתנהל לפי חוקי משחק שונים לחלוטין.


הביטו בשמש. כמות האנרגיה הנספגת בכדור הארץ בשנה ושמקורה בשמש נאמדת בכמעט 4 מיליון אקסא־ג'אול (10 ג'אול, שהיא יחידת הבסיס למדידת אנרגיה). בשעה אחת השמש מטיחה בכדור הארץ אנרגיה בכמות שדי בה כדי למלא את צורכי האנושות לשנה שלמה.


נכון, אנחנו עדיין לא יודעים לנצל או לאגור ביעילות מספיקה את כמות האנרגיה העצומה הזאת, ואנחנו עדי


ין נדרשים להשתמש בפחם, נפט וגז, אבל אנחנו בדרך לעצמאות אנרגטית. אם נניח לרגע שמגמת ההשתפרות שחווינו בייצור ובשימוש באנרגיה סולארית תימשך גם ב־15 השנים הקרובות, הרי שבשנת 2030 אנחנו עשויים לחיות במציאות שבה אנרגיה היא זמינה, נקייה וזולה, אולי אף חינמית. כן, יש ארוחות חינם. לא רק אנרגיית שמש נקייה תעמוד לרשותנו, אנחנו לומדים לרתום את היקום כולו לצורכי האנושות, והיקום גדול מאוד ואין בו מחסור באנרגיה עבורנו.

תחום האנרגיה אינו היחיד שבו משתנים חוקי המשחק. בואו ניתן מבט עמוק יותר במחשבים וברובוטים שיצרנו בעשרות השנים האחרונות. נראה שהצלחנו ליצור טכנולוגיה כל כך משוכללת עד שהיא מצליחה להתעלות מעל היוצרים שלה. מחשב־רופא, מחשב־טייס, מחשב־שחמטאי, מחשב־פקיד בנק, מחשב־גנן ומחשב־ראש ממשלה. כבר כיום ניתן לראות את ההצלחות המדהימות בתחום הרובוטיקה והבינה המלאכותית, וזוהי רק ההתחלה. דמיינו מחשב־מאהב ומחשב־פסיכולוג בשנת 2030.


בתחום הרפואה ומדעי החיים פריצות הדרך הן מעבר לכל דמיון. ההישגים שלנו בתחום מיפוי הגנום, חקר המוח והנדסת חיים בעשור האחרון לא רק משפרים את בריאותנו ואת תוחלת החיים, אלא גם משנים את הבנתנו הבסיסית לגבי מהם החיים ומהו האדם. אנחנו גם מטשטשים את הגבול שבין האדם למכונה ומתחילים לראות אנשים מועצמים אלקטרונית ומכונות מועצמות בבינה.


האתגר הגדול של דורנו הוא כיצד לעצב את עולמנו במציאות שבה המחסור הופך לשפע והרובוט מחליף את האדם העובד. יש מי שטוען כי העבודה לא תיעלם אלא תוחלף בסוג חדש של מקצועות. הטוענים כך מציינים כי את החקלאים החליפו עובדי התעשייה ואת עובדי התעשייה החליפו נותני השירותים, וכעת יגיע גל חדש של עבודה שאנו לא מסוגלים לצפות. אני סבור שהעבודה כמו שהכרנו אותה עד כה תיעלם, ושהאתגר האמיתי העומד בפנינו הוא מציאת משמעות לקיום האנושי ללא עבודה.

שאלת ייצור המשאבים הולכת ונעלמת. מחשבים, רובוטים ואנרגיה זולה יוצרים עולם שבו מכונות אוטומטיות ממירות את משאבי היקום למוצרים ולצרכים שלנו. השאלה המהותית שכלכלת השפע החדשה תצטרך להתמודד איתה היא שאלת חלוקת השפע. לפי מה ייקבע מי מקבל מה? ופה ניצב בפנינו אתגר אמיתי. מאז המצאת מנוע הקיטור לפני כ־250 שנה השפע בעולם גדל באופן מואץ, אך עם הגידול בשפע גדל גם אי השוויון בחלוקתו. מדד ג'יני, המודד את רמת אי השוויון בעולם, מטפס ועולה לרמות חדשות. לכולנו יש יותר, אבל יש כאלה שיש להם הרבה יותר. לשאלת המשמעות לקיום האנושי נוסיף גם שאלות כלכליות ומוסריות חדשות – כיצד מחלקים את השפע?


בעולם השפע המתהווה נכסים, ידע ומשאבים הם הרבה יותר חשובים מעבודה. בעולם המשתנה מהר כל כך חלון ההזדמנויות לצבירת נכסים עלול להיסגר. אנחנו רואים את התופעה בשוק הנדל"ן הישראלי. הפער שבין מי שיש לו דירה למי שאין לו דירה גדל במהירות. הפער בין המשכילים, המחוברים, הטכנולוגיים ובעלי המשאבים לכל השאר הולך וגדל. הפער בין הסורי בחאלב לאירופאי בשווייץ הופך להיות בלתי ניתן לגישור.

ויליאם גיבסון, נביא תרבות הסייבר, אמר לפני עשור: "העתיד כבר כאן. הוא פשוט לא מחולק באופן שוויוני". בעשור האחרון התברר כמה הוא צדק. דמיינו את שנת 2030. לא רק 50% מצעירי צרפת וספרד יהיו מובטלים, אלא 90% מצעירי אירופה כולה. במדינות הפחות מפותחות עדיין תמצאו יותר אנשים עובדים, יהיו שם אולי נהגים, גננים, פקידי בנק, טייסים ועוד בעלי מקצוע שכבר מזמן הוחלפו על ידי טכנולוגיה מתקדמת ויעילה יותר. העולם הזה יכול להיות הסיוט שלנו או החלום האוטופי. ההבדל בין סיוט לאוטופיה ייקבע על ידי היכולת שלנו לתת משמעות לקיום האנושי ללא עבודה וגם על ידי היכולת שלנו לשתף חלק גדול ככל האפשר מהאנושות בשפע המתרגש עלינו.

אני לא יכול להשתחרר מהמחשבה שאת המפתח לעתידנו צריך להתחיל לחפש דווקא קרוב, בקהילת החרדים. נראה כי הם כבר מזמן מתמודדים עם שתי הסוגיות החשובות האלה: מציאת משמעות בעולם ללא עבודה וחלוקה הוגנת וקהילתית של משאבי היקום.