אנחנו מזדקנים, וזה טוב

כשהתחלנו את המסע המופלא שלנו, החיים היו קצרים, נבזיים וברוטליים

פורסם ב"גלובס" בתאריך 02/06/2012


מדהים לראות כיצד העיתונות מדווחת בימים אלה על החדשות הטובות ביותר שיכולנו לשמוע. אנחנו מזדקנים. תוחלת החיים עולה. חלקנו נזכה להגיע לגיל 100.


ילדינו יזכו ליותר שנים. מי שקורא עיתונים זוכה לראות את החדשות המדהימות האלו מזווית שונה. חדשות רעות - אנחנו מזדקנים. הפנסיה לא תספיק. נהיה זקנים וחולים. הכלכלה תקרוס, ובקרוב האנושות כולה תידרדר לשפל, לכאוס ולימים נוראים.


בואו נסתכל על הדברים בפרספקטיבה ארוכת טווח במעט. לפני כ-150-200 אלף שנה הופיע על כדור הארץ מין מופלא וייחודי. ההומו ספיאנס. חווה, אימנו המיתולוגית, התגוררה על שפת אגם באפריקה וגידלה את ילדיה המיוחדים כל-כך.


השבט המוצלח ששגשג על גדות האגם החל לנדוד. סיבות שונות הביאו אותו לחצות את הים הגדול ממזרח, ולהתחיל את מסעו באסיה. אלה היו ימים קשים במיוחד. מחלות, מלחמות, טורפים ותנאי סביבה קשים היכו בשבט הקטן ללא רחם. מסעו הראשון של השבט הזה אל מחוץ לאפריקה הביא כמעט להכחדתו.

המסע השני, שנים רבות לאחר מכן, היה מוצלח יותר. מאז ממשיך השבט הזה לגדול ולהתפתח. כיום הוא מונה כ-7 מיליארד איש וצופים שיגיע ל-10 מיליארד כבר ב-2050.


המסע המופלא מתקדם


כשהתחלנו את המסע המופלא שלנו, החיים היו קשים. תוחלת החיים של חברי השבט בתחילת דרכו הייתה קצרה. פחות מ-20 שנה. השבט הקטן כמעט לא שרד. החיים היו קצרים, נבזיים וברוטליים. איפשהו לפני 10,000 שנה האדם והחיטה חברו יחדיו להמשך מסע משותף. החל עידן החקלאות וישיבת הקבע, אך תוחלת החיים עדיין לא עלתה משמעותית.


האימפריות הגדולות הופיעו ותוחלת החיים האנושית החלה לזחול לכיוון 25 שנה. החיים המשיכו להיות קצרים, נבזיים וקשים. שן פגומה בפה הייתה לעתים קרובות גזר דין מוות, בהנחה שלא מתת מוות אלים כלשהו לפני כן.

באירופה של ימי הבינים תוחלת החיים היא כ-30 שנה. התקדמות משמעותית מהימים הפרה-היסטוריים, אך עדיין החיים קשים. רובנו אנאלפביתים, עובדי אלים ואלילים. רובנו חקלאים. מקיימים את עצמנו ועוסקים בהישרדות. נשים הן עדיין גזע נחות וחסר זכויות. האליטות השולטות מחזיקות ב-99% מהנכסים והמשאבים. האלפיון העליון מדכא באכזריות כל ניסיון להפר את הסדר הציבורי. עמים שלמים מדוכאים לטובת אחרים.


במאה ה-18 תוחלת החיים באירופה ובארה"ב עולה ל-37 שנה. המדע, הרפואה והטכנולוגיה מתחילים במסע פריחה חסר תקדים. קצב השינוי גדל. ההשכלה הופכת לערך גלובלי. המוביליות החברתית של חלקים עצומים באוכלוסייה גדלה ומשתנית ללא היכר. זכויות אדם, זכויות נשים, השכלה וקידמה מדעית מתחילות להיות השפה הגלובלית המשתלטת על השבט, המונה כבר יותר ממיליארד איש.


המאה ה-20 מביאה איתה עלייה נוספת בתוחלת החיים. בתחילת המאה יכולנו כבר לצפות בבריטניה ובארה"ב למות בגיל המופלג של 49. גם אם נביא בחשבון שתי מלחמות עולם ושנים של טרור בינלאומי, המאה ה-20 המשיכה להביא אתה קידמה באיכות ובתוחלת החיים שלנו.


בסוף האלף הקודם תוחלת החיים בישראל עמדה על 80 שנה. לא רק תוחלת החיים עולה. איכות החיים, זכויות האדם והמוביליות החברתית עולות. האלימות, הרעב, הדיכוי, הבערות ומספר הילדים למשפחה יורדים.

כמובן, לא חיסלנו את הסבל האנושי. לא העלמנו את כל המחלות. נשארו עוד אלימות ומלחמות. וכמובן, הכואב ביותר, גם בעולם שהולך ומשתפר, הסטטיסטיקה לא מנחמת את מי שחסר או כואב. אבל בואו נעצור לרגע ונודה על האמת - המסע המופלא שלנו, שהחל לפני זמן רב כל-כך, מתקדם במהירות ותוחלת החיים ממשיכה לעלות.


האנושות כולה מתקדמת על הפירמידה של מאסלו. אישה בישראל יכולה לצפות ל-84 שנה. נראה כי חלקנו יזכו ל-100 שנה. וחלק מילדינו עשויים גם לראות 150 שנה. תוחלת החיים עולה בכל העולם במקביל לעלייה באיכות החיים. לידת תינוקות פוחתת. למעט בישראל המהווה אנומליה במגמות העולמיות הנוכחיות במערב, מספר הילדים לאישה הולך ויורד משמעותית בעשרות השנים האחרונות יחד עם העלייה בתוחלת החיים.

אז בואו ונפנים את התהליך, עלייה בתוחלת החיים היא חדשות מצוינות. ברור שצריך להיערך לכך. ברור שצריך לטפל באתגרים הנובעים מהעלייה בתוחלת החיים, וברור שצריך לטפל בחישובים האקטואריים של ביטוחי החיים. אבל רגע, לחיות זה דבר נהדר, לא?